הוא שוב שכח את יום הנישואין.
או שהוא קנה חלב 3% במקום 1%, למרות שביקשת שלוש פעמים.
או שבזמן שאת מספרת לו על היום הקשה שעבר עלייך, העיניים שלו נודדות לטלפון.
הפרשנות האוטומטית עולה מיד, חדה ודוקרת: "לא אכפת לו ממני".
"אם הייתי חשובה לו, הוא היה זוכר".
"הוא מזלזל בי".
הכאב הזה אמיתי, אבל הוא מבוסס על טעות אופטית.
בזוגיות עם הפרעת קשב, רוב החיכוכים לא יושבים על חוסר אהבה, אלא על פער בתפקודים הניהוליים.
חז"ל ציוו עלינו "הווי דן את כל האדם לכף זכות".
בדרך כלל אנחנו תופסים את זה כעצה מוסרית נחמדה: תהיה נחמד, תעגל פינות.
אבל ב-CBT (טיפול קוגניטיבי), "לדון לכף זכות" זה כלי קריטי לשינוי המציאות הרגשית.
זה נקרא Reattribution (ייחוס מחדש).
כשאני אומרת לעצמי "הוא לא הקשיב לי כי לא אכפת לו", אני יוצרת כעס וריחוק.
כשאני אומרת לעצמי "הוא לא הקשיב לי כי המוח שלו כרגע בהצפה והוא לא מצליח לווסת את הקשב",
אני יוצרת חמלה ופתח לפתרון.
זה לא אומר שצריך "לוותר לו".
זה אומר שצריך להבין את שורש הבעיה כדי לפתור אותה.
אם הבעיה היא "לא אכפת לו", הפתרון הוא פרידה או טיפול זוגי עמוק.
אם הבעיה היא "קשב", הפתרון הוא טכני: לשים תזכורת בטלפון, או לבקש:
"אני צריכה את הקשב שלך ל-5 דקות, מתי זה זמן טוב?".
זכרו, הפרעת הקשב היא השותף השלישי בחדר.
אל תיתנו לה לנהל את האהבה שלכם.
